קודם כל, משפט סיני עתיק אומר:
"מי שלא מפחד לטייל בגשם, בסוף באה השמש ומחייכת אליו!"

אבל לא לפחד לא אומר לא להתכונן! חשוב מאוד להגיע מוכנים ליום טיול גשום:

א. מטריה – פריט חובה למי שמתכנן להסתובב בעיר בזמן הגשם.
ב. נעליים עמידות למים – רחובות תל אביב מהר מאוד הופכים לנהרות ונחלים, לכן חשוב מאוד לשמור על הרגליים יבשות.
ג. שכבות – חורף בתל אביב הוא מתון יחסית, ולכן כדאי ללבוש שכבות שניתן להסיר בקלות אם מתחמם. בעיניי השכבה הכי חשובה זה מעיל קל ונוח עמיד למים.

עוד משהו קטן,
ביום גשום, התנועה בתל אביב יכולה להיות מאתגרת יותר מהרגיל. גשם פתאומי או ממושך משפיע באופן ישיר על התנהלות התחבורה בעיר. ולכן, מומלץ לצאת מוקדם יותר מהרגיל, לתכנן את המסלול בקפידה, ולהיעזר בסבלנות רבה.

אז אחרי שהבנו איך לטייל, בואו נבין איפה כדאי לקבוע סיור בתל אביב שיתאים גם ליום גשום?

פארק שרונה

הסיור בפארק שרונה משלב שתי אטרקציות מקורות: ביקור במרכז המבקרים של שרונה המושבה הטמפלרית וסיור קולינרי בשרונה מרקט. תוסיפו לזה קרבה לרכבת ישראל, לרכבת הקלה, נתיבי איילון וחניון תת קרקעי ענק.. אפשר להכניס לתוכנית סרט בסינמטק או ביקור במוזיאון לאמנות תל אביב והנה קיבלנו יום כיף תל אביבי גשום!

שוק התקווה

השוק נולד יחד עם השכונה בשנות ה30 כאשר התושבים היו מנותקים מבחינה גיאוגרפית, סוציאלית ולאומית מכל השכנים (עיר תל אביב וכפר סלמה) והיה צורך בסיסי באספקת מזון. בשנות ה70 נפתחו כאן מסעדות פועלים. בשנות ה2000 השוק עבר מתיחת פנים הכוללת מערכת ניקוז חדשה, הרחבה וקירוי!
אז מה קיבלנו? שוק אותנטי, אווירה נוסטלגית, אוכל פשוט ומנחם בדיוק מה שצריך ליום גשום! בסיור בשכונת התקווה תוכלו לפגוש את מאיר ראובני או את גדי צוברי, בתאום מראש הם יארחו אתכם ויספרו את הסיפור המרתק שלהם!

יפו העתיקה

כבר המלצתי על טיול ביפו העתיקה בחום יולי-אוגוסט, ושוב אמליץ להגיע ליפו העתיקה גם בימי גשם! קודם כל, ים אפור, סוער ועוצמתי לא פחות יפה בעיניי מאשר ים כחול שליו. דבר שני, סמטאות קטנות, מפותלות ומקורות בחלקן הגדול הן המפלט המושלם לגשם! אז קחו את הזמן, תסתובבו בין הגלריות, תציצו על ה"קופסאות" ותכירו אמנים חדשים. תמיד מומלץ לקבוע ביקור במוזיאון אילנה גור או במוזיאון של אורי גלר, אפשר לשלב הצגה בתיאטרון יפו… את הטיול הייתי מסיימת עם סחלב חם בשוק הפשפשים!

לסיכום,
תל אביב בימי חורף יכולה לספק אווירה חורפית נעימה ומגוון פעילויות שיתאימו גם לגשם. החל מטיולים ברחובותיה הססגוניים של העיר, דרך שווקים תוססים שמזמינים לטעום ממטעמי החורף, ועד למוזיאונים וגלריות שמציעים מחסה תרבותי מהגשם. יש קסם בלשבת בבתי קפה תלאביביים שבהם ניתן להתחמם על כוס קפה ולצפות במתרחש בחוץ. אין ספק שימי החורף הם הזדמנות מעולה לגלות את הפנים השונות והקסומות של העיר!
יש לכם שאלות? עזרתי לכם? תכתבו לי בתגובות!

• יציאה מאיזור הנוחות.

פעם קראתי שכדי להצליח בחיים צריך לפתח הרגל של יציאה מאיזור הנוחות. באותו ספר היה כתוב שצריך לעשות את זה כל יום! זה יכול להתבטא במשהו קטן – ללכת בדרך לא רגילה לעבודה, לטעום משהו חדש לארוחת צהריים, לקרוא ספר במקום לראות חדשות.. טיול גדול, קטן, רחוק, קרוב, ארוך ואפילו סיור קצר של שעתיים בעיר זאת לגמרי יציאה מאזור הנוחות. 

• הכרה עצמית.

נובעת מהסעיף הקודם כשיוצאים מאזור הנוחות, יש לנו הזדמנות להכיר את עצמנו. מה עושה לנו נעים ומה פחות? אולי תופתעו לגלות שבמקום אחד חלק מהאנשים ירגישו רגועים ונינוחים ואותו מקום יגרום לאנשים אחרים להיות בלחץ ובמתח.. אנחנו שונים מאוד אחד מהשני אבל מנסים "למכור" לנו את אותם דברים הנחשבים לטובים, כיפים, חשובים, מגניבים וכו'.. כשאנחנו מטיילים, אנחנו מכירים את עצמנו יותר.. זה יעזור לנו בהחלטות שנעשה גם בשגרה.

• הרחבת אופקים.

אני מאוד מתחברת למשפט שאומר: "אתה לא יכולה להיות מה שאתה לא יכול לדמיין" בטיול אנחנו נחשפים כל הזמן לנופים חדשים, טעמים חדשים, אינפורמציה חדשה, צורת חיים משונה… זה ענק! זה פותח את הראש, זה נותן אוכל לעיניים וזה מפעיל את הדמיון! 

• ראיה מרחבית.

אני תמיד נזכרת בזבוב שמנסה לצאת דרך החלון הסגור.. הוא מנסה שוב ושוב וכל הזמן נתקע בזכוכית. אבל אם הוא היה עף עשרה סנטימטרים אחורה, הוא היה מגלה שהחלון שלידו פתוח! תמיד טוב לעצור רגע ואפילו לקחת צעד אחורה כדי לראות את המצב שבו אנחנו נמצאים. טיול גורם לנו להתנתק לרגע מהבעיות מהשגרה ולהסתכל עליהם מרחוק.

איך לטייל?

• להקשיב וללמוד את עצמך.

ככל שמטיילים יותר, לומדים יותר … אבל גם למטיילים לא מנוסים אני ממליצה להקשיב לצרכים של כל משתתפים. מה הכוונה? רגע לפני שמחליטים על הטיול, חשוב להבין מה המטרה (אגב, כמו בכל דבר בחיים) מטרת הטיול שונה מאדם לאדם וממשפחה למשפחה… מטרה יכולה להיות לצלול ולגלוש באוקיינוס, לעשות טרקים בהרים, לחרוש את המוזיאונים ותערוכות, לעשות בטן גב בחוף.. שימו לב, בשלב הזה עוד לא חושבים על היעד. רק מבינים מה הצורך שלנו בטיול הקרוב.

• לבחור יעד מתאים.

עכשיו זה מתחיל להיות יותר טכני.. היעד תלוי במטרת הטיול.. כמובן, יש הכל מהכל בכל העולם, אבל יש גם קווים מנחים. לדוגמה, תאילנד והקריביים מצויינים לטיולי חופים. פרו, בוליביה ונפאל ידועים בטיולי ההרים. אירופה לרוב תתן מענה לטיולים אורבנים… אז בעיני חשוב להתאים את היעד למטרת הטיול ולצרכים של כל המשתתפים.ות

• לבנות תקציב נכון.

זה גם עניין מאוד טכני ופרקטי. טיול זה לא דבר זול, אבל עדיין קיימות אפשרויות רבות ומגוונות ולנו יש את יכולת להתאים את הטיול לתקציב. אתן דוגמה אישית: אני ורגב אוהבים טיולים ארוכים, אז החלטנו לצאת לחופשה משפחתית של חודש… היעד המידי שעלה לשנינו בראש זה תאילנד! אבל בדקנו את המחירים של הטיסות והמלונות והבנו שזה לא בתקציב שלנו.. ידענו מה המטרה של הטיול – חודש של חופים יפים, רוגע ושלווה.. אז התחלנו לחשוב על יעדים נוספים. האפשרות הקרובה והזולה היה סיני.. אבל השנה 2024 ויש מלחמה. הלכנו על האמצע – קפריסין. יעד שהוא קרוב, לא מאוד יקר ונותן מענה מצויין לחופים יפים. כמובן, גם במדינה עצמה יש מקומות לינה מגוונים, יש מסעדות פועלים ומסעדות יוקרה, יש רכבים פרטיים ויש אוטובוסים… התקציב צריך לשלב בין המטרה של הטיול, היעד הרצוי ולהתאים לאופי שלכם, אחרת חוזרים הביתה עם הלוואות וזה לא נעים.

• לזוז בקצב המתאים.

כמו שאומרים, זה לא הכמות, זאת האיכות. בעיקר זמן איכות.. קצב הטיול הוא פרמטר מאוד חשוב. מצד אחד טיול זאת תנועה מתמדת, מצד שני טיול זה מנוחה וזמן איכות עם עצמך, עם החברים או עם המשפחה. יש א.נשים שאוהבים לרוץ מרטון ויש האהובים לרוץ ספרינט.. אני לדוגמה לא אוהבת לרוץ בכלל. אז מבחינתי כל מקום שאני מגיעה ארצה לבלות בו לפחות שלושה לילות. קרו גם מקרים שנתקענו שבוע ושבועיים ואפילו חודש וחודשיים באותו מקום. מצד שני, פגשתי מטיילים שעוברים כל יום-יומיים למקום אחר. כל אחד.ת והקצב שלו.ה

לסיכום:

קודם כל, תצאו לטייל! זה נותן אוויר לריאות, צבע לעיניים וטעם לחיים. דבר שני, תתאימו את הטיול / סיור / מסע / פעילות לצרכים שלכם ורק שלכם! לפחות בשלב של בחירת המטרה, אל תחשבו מה נהוג, מה נחשב ומה מומלץ.. תחשבו מה באמת בא לכם לעשות בטיול ומשם תתקדמו לבחירת היעד, ניהול תקציב והתאמת קצב ואורך הטיול. 

בהצלחה ונפגש בדרכים!

אני מחלקת את עולם הקולינריה שנחשף בשכונת נווה שאנן לשתי קבוצות עיקריות:

המטבח האפריקאי

המטבח האסייתי

אוכל אפריקאי בישראל

לנו לישראלים וליהודים המטבר האפריקאי אינו זר ואפילו מוכר היטב. בישראל המדינות המייצגות את אפריקה הן בעיקר מרוקו, תוניסיה, מצרים ואתיופיה. משם הגיעו אלינו המאכלים כמו פול, קוסקוס, שקשוקה ועוד מגבן ענק של תבשילים נדירים!
באופן כללי, המטבח האפריקאי נשען רבות על מרכיבים טבעיים ופשוטים כמו דגנים, קטניות וירקות. בשר ודגים נצרכים בכמויות קטנות יותר, והבישול מבוסס בעיקר על אידוי, צלייה ובישול איטי.
לדעתי, הקסם קורה בבישול האיטי! כאשר לוקחים את חומרי הגלם הפשוטים כמו עגבניה, תפוח אדמה, חצילים ומבשלים אותם ברוגע, בשקט עם המון סבלנות – חומרי הגלם הפשוטים תורמים לתבשיל את כל המיץ, את כל הסוכר, את כל הטעם העמוק שיש בהם. תוסיפו לזה תבלינים מגוונים, כמו כורכום, כמון, פפריקה ותקבלו סיר צבעוני, שמח, ריחני ועשיר!

אוכל אפריקאי בנווה שאנן.

אז מה הבדל בין המטבח היהודי האפריקאי שאנחנו מכירים לבין המטבח האפריקאי בנווה שאנן?
קודם כל, שתי מדינות מייצגות את הקולינריה האפריקאית בשכונת נווה שאנן – אריתריאה וסודן.

האוכל האריתראי מאוד דומה לאוכל האתיופי, לכן חלק גדול מאיתנו מכירים את המאכלים כמו אינג'רה, וואט, שירו.. ואם לא מכירים, זה הזמן להירשם לסיור שלי בנווה שאנן
באריתריאה ישנה תרבות ענפה של אוכל רחוב, האוכל מוגש לעיתים קרובות בדוכנים קטנים ובמסעדות פשוטות, והוא חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. בנווה שאנן יש לא מעט מסעדות פועלים אותנטיות המכניסות אותנו לעולם הקולינריה האפריקאי.

האוכל הסודני גם מקבל במה בשכונה שלנו והוא לרוב לא מוכר לישראלים. במסעדות פועלים הקטנות אפשר לטעום מנות כמו אסידה, פול סודאני, לחם קיסרה. המטבח הסודני משלב תבלינים וטכניקות בישול מהמזרח התיכון כמו הקינמון, הכמון והכוסברה, לצד שימוש במרכיבים אפריקאים מסורתיים כמו הדורה, הבאמיה והסורגום.

נעבור למטבח האסייתי.

מדינת ישראל נחשפת לעולם הקולינרי האסייתי בעיקר דרך מסעדות גורמה שמגישות אוכל יפני, סיני, תאילנדי… מנגד, בשכונת נווה שאנן יש מבחר מסעדות פשוטות ואותנטיות.

רוב המסעדות בשכונה מגישות אוכל רחוב פיליפיני. המטבח הפיליפיני מתאפיין בכך שהוא ביתי, מלא אהבה, ומשקף את החום של התרבות הפיליפינית. יש דגש על שילוב טעמים מגוונים כמו מתוק, חמוץ ומלוח באותה מנה, מה שיוצר חוויה קולינרית עשירה. המנות לרוב פשוטות להכנה אך מורכבות בטעמן, והן מושפעות מהמגוון האתני וההיסטורי של המדינה. בנווה שאנן תמצאו מאכלים פיליפינים כמו לומפיה, הלו-הלו, טורון. השמות נשמעים סינית? בואו איתי לסיור קולינרי בשכונה וזה ישמע לכם פיליפינית

ואם הזכרנו סינית.. אז אסור לכם לפספס את המסעדה הסינית הוותיקה במדרחוב נווה שאנן. מגישים פה את הכיסונים, המכונים בסינית ג'יאוזי (Jiaozi), אלה הכיסונים המסורתיים, שמבושלים במים רותחים או מאודים. הם פופולריים במיוחד בצפון סין. במקרר שתיה תמצאו בירה שהיא משקה אהוב בסין, והיא משתלבת היטב עם הארוחות המקומיות. אחת הבירות הסיניות המפורסמות היא צ'ינגדאו (Tsingtao). הבירה הזו בעלת טעם קליל ומרענן, והיא נמכרת גם בעולם. למעשה, סין היא אחת היצרניות הגדולות ביותר של בירה בעולם!

ואם מדברים על מסעדות אייקוניות בנווה שאנן, אז בואו נכיר את "גורקה" – המסעדה הנפאלית! המטבח הנפאלי מתאפיין בשימוש נרחב בדגנים, קטניות וירקות, עם דגש על תיבול עשיר אך מאוזן. הוא נחשב למטבח בריא ופשוט יחסית, עם פחות שמן ותבלינים חזקים בהשוואה למטבח ההודי, אך עם טעמים מעודנים ונעימים. האוכל הנפאלי מחובר מאוד לטבע ולמשאבי הארץ, והאורז, דוחן, תירס ועדשים תופסים מקום מרכזי במנות. גם במטבח הנפאלי יש שימוש רחב בירקות עונתיים ובמוצרים טריים. ב"גורקה" מגישים מנות כמו מומו (כיסונים נפאליים המופלאים), טיקה צ'יקן (מנה הודית במקור אבל מאוד נפוצה גם בנפאל), פני-פורי ועוד..

עוד מסעדה מיוחדת במינה בנווה שאנן – "אל מנו". פרי אהבה ויצירה של זוג ישראלים עם סיפור אישי מרתק! שניהם נולדו בארץ, השורשים שלה בווייטנאם, שורשים שלו בפיליפינים. ביחד הם פתחו מסעדה וייטנאמית-פיליפינית שבה הם מבשלים את המסורות שהם מכירים מהבית. כאן תוכלו לטעום את הסלט עם מנגו בוסר, את האגרולים שלא דומים לשום אגרול שאכלתם, מרק פו משגע וקינוחים מגניבים!

לסיכום

אם זה לא היה ברור עדיין אני מזמינה אתכם לסיור טעימות קולינרי בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב! זאת חוויה מרתקת שמשלבת טעמים אותנטיים מתרבויות מגוונות, ובמיוחד מהמטבח האפריקאי והאסייתי, שמשקפים את אופייה הייחודי של השכונה.

בעלי אזרחות ישראלית.

לפי הנתונים באתר הרשמי של עיריית תל אביב, נכון לשנת 2022 בשכונת נווה שאנן מתגוררים כ 6000 תושבים ותושבות בעלי אזרחות ישראלית. אז מי הם הישראלים שגרים בשכונת נווה שאנן? אני מחלקת אותם לשתי קבוצות עיקריות:
"הישראלים הוותיקים" – כאלה שחיים בשכונה כמעט כל החיים. מהניסיון שלי, אין הרבה כאלה. אולי כמה עשרות… אפשר להגיד, שכל מי שהייתה לו חצי הזדמנות לעזוב את השכונה בשנות ה 60, ה 70, וה 80 – ניצל אותה ועזב.
"הישראלים החדשים" – כאלה שבוחרים להגיע לשכונה מתחילת שנות ה2000 ואילך. רוב "הישראלים החדשים" הם חברי הקהילה הלהט"בית. הרבה זוגות חד מיניים בעיקר זוגות של גברים מחליטים לקנות או להשכיר דירה בשכונת נווה שאנן. חברת נדל"ן e-wave לדוגמא מציעה מחירים מיוחדים לחברי קהילת הלהט"ב בפרויקטים נבחרים בנווה שאנן, ומעבירה תרומה לאגודה למען הלהט"ב מכל מכירה.
יש עוד ישראלים שגרים או פעילים באזור, אבל החלטתי לשייך אותם לקבוצות אחרות שאספר עליהן בהמשך..

הקהילה האפריקאית.

אני קוראת לקבוצה הזאת קהילה לא כי כל האפריקאים מלוכדים ויש להם מרכז קהילתי בשכונה, אלא כי יש להם מרכיב עיקרי משותף – ארץ מולדתם. אז מי הם אותם גברים ונשים שהגיעו לישראל מאפריקה וגרים בשכונת נווה שאנן?
נכון לשנת 2023 שוהים כ 23000 חסרי מעמד אפריקאים במדינת ישראל.
את הקהילה האפריקאית אני מחלקת לשלוש קבוצות לפי מדינה ממה הגיעו: אריתריאה, סודן, מדינות אחרות באפריקה כמו ניגריה, טוגו, אתיופיה. הקבוצה הכי גדולה היא קבוצה של א.נשים שהגיעו לישראל מאריתריאה וגודלה הוא 75% מכלל אפריקאים חסרי מעמד בישראל. גודל הקבוצה של א.נשים שהגיעו מסודן הוא כ 15%. אין נתונים רשמיים ומדויקים על כמות האריתראים והסודנים שגרים בעיר תל אביב, אבל יש הערכות… לפי אחת הערכות, בדרום תל אביב גרים כ 14000 מבקשי מקלט \ מסתננים מאפריקה. אני מניחה שכשליש מתגוררים בשכונת נווה שאנן.
שורה תחתונה, הקהילה האפריקאית מהווה חלק ניכר בשכונה, אך הם לא הרוב.. למעשה, אריתראים וסודנים הם בין מיעוטים שגרים בנווה שאנן, אבל זאת הקהילה שמקבלת הכי הרבה התייחסות בתקשורת ובשיח הציבורי והן בהחלט משאירים חותם מובהק על האזור.

עובדים זרים.

עבודה עברית זה נשמע טוב, והרבה מאיתנו גדלו עם הנרטיב שמדינת ישראל בכלל ותל אביב בפרט נבנתה בעבודת כפיים עבריות.. זה היה נכון בפרק זמן מסוים, כאשר התיישבות העובדת, החקלאים אכן סימנו בדם, יזע ודמעות את קווי הגבול של הארץ הזאת (הייתה משנה את סדרי העולם בארץ הקטנטונת). "קו המחרשה" המושג המיתולוגי הציוני שאומר בעצם איפה שהמחרשה תעבור שם יהיה הגבול.
השבר הנורא של עולם התעסוקה הישראלי הוא 1967. ההצפה בעובדים פלסטינים זולים. הפכנו למכורים לעבודה זולה. התרגלנו להיות ראיסים, הפסקנו לעבוד בעצמנו. עד היום יש שני ענפים שהתמכרו לסיפור הזה ופשוט נהרסו, זה ענף החקלאות וענף הבנייה.
אבל עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, מדינת ישראל נשארת בלי ידיים עובדות. ואז בשנת 1991 מחוקקים חוק עובדים זרים. נכון להיום, ישנם ארבע תחומים בהם ניתן להעסיק עובדים זרים: בנייה, חקלאות, סיעוד ומומחים.
אז כמה עובדים זרים יש בישראל? מספר העובדים הזרים החוקיים השוהים בישראל נכון לשנת 2023 עומד על כ 111000 , מספר העובדים הלא חוקיים השוהים בישראל עומד על כ 25000. בנוסף יש כ 25000 תיירים שלא עזבו את ישראל ושוהים בלי רישיון.
מה זה אומר על נווה שאנן? שרוב התושבים שגרים בנווה שאנן היום, הם עובדים זרים. מאיזה מדינות מגיעים אלינו העובדים הזרים? קודם כל מהמון מדינות… אבל בעיקר מסין, תאילנד, פיליפינים, סרי לנקה, נפאל, מספר מדינות ממזרח אירופה (מולדובה, גיאורגיה, אוזבקיסטאן, בולגריה).

למשבצת הבאה בפסיפס האנושי בנווה שאנן אני קוראת "התחום האפור".

מי נכנס מבחינתי לקטגוריה הזאת? כל מי שעוסק או מעורב בפשע, זנות וסמים. זהו פלח האוכלוסיה הכי מאתגר, קשה ומתסכל שנכח בשכונת נווה שאנן. כמעט בלתי אפשרי למסגר את האוכלוסייה הזאת ולתת מספרים… אבל בכל זאת אנסה לתאר את "אנשי התחום האפור" מהניסיון שלי ומהנתונים המעטים שהמדינה אוספת וחושפת לציבור הרחב.
אז מי הם הא.נשים השוהים בשכונה ועוסקים בפלילי באופן ישיר או עקיף? דרי רחוב שרובם משתמשים בסמים קשים, המוכרים ומפיצים של אותם סמים, נשים וגברים שעובדים בזנות, פורצים וגנבים, מכורים להימורים. כל הקשת הרחבה הזאת מאוד מגוונת ומלאה בא.נשים שקופים עם בעיות נפשיות וכאב ממשי. לפי הנתונים שהצלחתי למצוא, אני מעריכה שבנווה שאנן גרים, שוהים, פעילים כמה אלפים של "אנשי התחום האפור". רובם הם בעלי אזרחות ישראלית וחלקם מקבלים קצבת נכות מביטוח לאומי.
שימו לב להגדרה של "דר רחוב" בשירותי הרווחה:
"אדם (גבר או אישה) מעל גיל 18 הגר ברחוב, בבתים נטושים, גנים ושטחים ציבוריים,
אתרי בנייה וכו', השרוי בהזנחה גופנית/ נפשית, בדרך כלל נמצא בניתוק או ניכור ממשפחה
תומכת. דר הרחוב אינו נאבק לשנות את מצבו ואינו מסוגל לנהל חיים נורמטיביים, ולו אחד או
יותר מהמאפיינים הבאים: היסטוריה של אי יציבות במגורים וניידות ברחבי הארץ, חסר
תעודות אישיות )תעודת זהות, תעודת עולה, וכו'(, חסר מקורות קיום קבועים, התמכרות
לחומרים פסיכואקטיביים כמו אלכוהול וסמים, היסטוריה של אלימות ומשברים אישיים
ומשפחתיים, היסטוריה של חולי גופני או נפשי או הפרעות נפשיות עם רקע של אישפוזים
פסיכיאטריים, חוסר אמון בסיסי באחרים וחשדנות כלפי רשויות וממסד, אי תפקוד ברוב
תחומי החיים ורצף של כישלונות ודחיות".
תיאור די מדויק וקשה, מדובר על כ 4000 דרי רחוב בישראל.. ועוד יותר קשה, כי המספר הזה אינו כולל בתוכו פליטים, א.נשים בזנות, צעירים.ות מתחת לגיל 18, אסירים משוחררים, משתמשים, מוכרים ומפיצים של סמים קשים והמכורים להימורים.
כאמור, משבצת קשה..

אומנים.

זאת הקהילה הכי קטנה, אבל מגניבה וחיובית – קהילת האמנים והאמניות. בנווה שאנן מתגוררים או עובדים כ 100 אמניות ואמנים חזותיים העוסקים במגוון תחומים – ציור, פיסול, הדפסים, רישום, וידאו ארט, צילום, צורפות – ואפילו קליגרפיה יפנית.
לכבוד החגיגות של 100 שנים לנווה שאנן (2021) עיריית תל אביב יזמה יריד האמנות של נווה שאנן – מכירה, מייצגים תערוכה, מיצבים והקרנות הנקרא " 1000 מטר". במסגרת יריד האמנות של העירייה, נפתחו לקהל הרחב כ-50 סטודיואים של אמנים שפועלים בשכונה, הוצבו במרחב הציבורי שמונה עבודות של יוצרים מקומיים – הקרנות, מייצגים ומייצבים שנוצרו בתקופת הקורנה ומתייחסות להגבלת התנועה של אזרחי מדינת ישראל ל "1000 מטר".
בנוסף, ישנו פרויקט הנקרא "הקירות המצוירים של נווה שאנן". במסגרת שיפור חזות העיר ותמיכה מתמשכת של העירייה באמנים ואמניות, הועמדו כמה קירות בשכונת נווה שאנן לטובת הצגת עבודות אמנות חדשות ומקוריות. בשלוש השנים האחרונות פירסמה עיריית תל אביב-יפו ארבעה קולות קוראים לאמנים ואמניות, תושבי העיר, מתחומי מדיה שונים, לביצוע ציורי קיר במרחב הציבורי. הסקיצות נבחרו על סמך איכותן האמנותית, התייחסותן והתאמתן למקום, על ידי ועדה עירונית שהוקמה לטובת העניין. לאחר מכן הסקיצות יצאו לפועל והכניסו צבע ואור לשכונה. צוות הפרויקט ממשיך במשימתו לאתר קירות אופציונליים בשכונה, אשר יעוטרו בציורי קיר וישפרו את חזות השכונה עבור התושבים והמבקרים בה.

לסיכום… שכונת נווה שאנן בדרום תל אביב מאופיינת באוכלוסייה מגוונת מאוד. בשכונה מתגוררים בעיקר עובדים זרים ממדינות שונות, פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה, לצד תושבים בעלי אזרחות ישראלית, כולל אוכלוסיות שוליים וא.נשים שקופים. האזור משלב בתוכו תרבויות, שפות ואתגרים שונים, מה שהופך אותו לצבעוני ומרתק מבחינה תרבותית והקולינרית. עם זאת, האוכלוסייה המקומית מתמודדת גם עם אתגרים חברתיים וכלכליים לא פשוטים. מוזמנים ומוזמנות לצאת איתי לסיור ולהכיר את השכונה בדרך מקורית ונעימה!

נשמה מס' 1
איפה אני? זאת יפו? אני לא מכיר אותה ככה! ממתי יש חומות ליפו? טוב, אני מריח נמל. אלך לשם אולי אבין משהו… אוקי… אז הנמל עדיין פה, אבל בעצם כל העיר הקטנה הזאת היא רק נמל. האמת, הוא נראה אפילו יותר פעיל ממה שאני מכיר אותו. האנשים נראים שונה: שיער שחור עד הכתפיים וזקן. הם לובשים חליפות שמכסות רק את החלק התחתון של הגוף וסנדלים. איזה שוק יפה יש פה: עולה באפי יין ושמן, ועוד ארומות חזקות שאנשים קוראים להם בושם. את הכלי הזה אני מכיר! זה כד מיוחד בצורת אליפסה ומשני הצדדים יש ידיות. ראיתי פעם אישה שהנידה אותו כל הזמן מצד לצד ואז יצאה משם חמאה! הצלחתי לגנוב חתיכה ממנה – מאוד נהניתי! חלזון כזה אף פעם לא תפסתי, יוצא ממנו מלא דיו בצבע אדום עמוק – ארגמן! טוב, נראה לי שאסתדר כאן. רגע! למה כולם רצים פתאום? מצור? מה זה? מי צר עלנו? צבאו של תחותמס ה 3 ! מי זה? מה קורה פה? המלך שלנו הולך להיפגש עם המצביא שלהם… נראה לי שבכל זאת אמצא מחסה לבינתיים. כבר הלילה והמלך עדיין לא חזר, אבל המצביא שלהם שלח הרבה מתנות לעיר! בואו נראה.. כ200 כדים גדולים מלאים ב… רגע, רחרחתי בני אדם… יש בפנים חיילים? איזו מין מתנה זאת? לאאא! אל תפתחו את השער, אל תכניסו אותם לעיר! מאוחר מידי… טוב, אז יש מלך חדש! אומרים שהוא הגיע ממצרים. אני חושב שאצטרך להסתפר, המצרים אוהבים חתולים קרחים – מוזר! אבל שיהיה, כל עוד יש לי את הכורכר ואת הבריזה… אני אסתדר..דרדר..מרמרמרמ…

נשמה מס' 2
וואו! העיר גדלה ממש! והנמל? באותו המקום! והשוק? גם! עדיין יש פה ארומות של ענבים, זיתים וחיטה. הרחתי גם תאנים, מהם יוצא דבר הכי מתוק שטעמתי בחיים – דבש! האנשים שוב השתנו.. יש להם שיער ארוך והם לובשים בגדי כותנה עד הקרסוליים וכיסוי ראש.. שמעתי שקוראים להם יהודים. טוב! שיהיה! העיקר שהם יודעים לדוג בדיוק עכשיו הדייגים חזרו מהים. אתקרב אליהם, אנסה לגנוב איזה נשנוש טעים. הם מספרים על המרד הגדול. מה זה מרד? אומרים שהצבא הרומי בדרך ליפו. עוד צבא? לא הספיקה לכם פעם אחת? אחפש לי מקום בטוח בנמל… אמצע הלילה – לאן אתם רצים?! חיילים רומאים כבשו את יפו?! ואתם מחפשים מחסה על הספינות בים? במים? איכס!!! לא טוב! עוד מאט תגיע "הרוח הצפונית השחורה", והספינות שלכם יתנפצו על הסלעים! משוגעים היהודים האלה… הסוף שלהם היה רע ומר! חבל, התחלתי לחבב אותם. אבל לא נורא! אני חתול – אלמד להסתדר גם עם הרומאים. מצאתי לי את הפינה השקטה, הרוח נרגעה, תכף תצא השמש ויתחיל יום חדש…שש..מרמרמרמר…

נשמה מס' 3
אם חשבתי שיפו הקודמת הייתה גדולה, אז טעיתי… לא ראיתי יפו כל כך מפותחת ומשגשגת כמו עכשיו! הנמל תוסס! מספר ספינות גדולות עם מפרשים אדומים ולבנים ומשוטים ארוכים. עשרות סירות דייגים בגדלים שונים. המון אנשים מגוונים! הלבוש, צבע העור, השפה לא דומים בכלל אחד לשני. אני מזהה את הרומאים ואת היהודים, אבל יש גם כאלה שלא פגשתי מעולם. יש כאלה שיורדים מהספינות, מצטלבים, מנשקים את החול וצועקים: "ארץ הקודש!" מה זה קודש? בשוק גם הכל הפך לקדוש… יין, שמן, צלב, סנדלים! אבל הכל מריח כמו פעם… אז מה ההבדל? נו, שיהיה! מה שכן מאוד אהבתי, אפשר סוף סוף לאכול חזיר ושרימפס! זה טעים טוב, אני חש רוגע ושלווה כאן… יצאתי בערב עם מישהי חמודה, אכלנו טוב וכעת מלווה אותה הביתה. היא גרה במשכנו של הבישוף… אין לי מושג מי זה, אבל הבית נראה מרשים! ואני נשאר ברחוב, זה המעון שלי. הנה הסלע היקר ללבי, הרוח המלטפת הגלים המלחששים…מרמרמרמר…

נשמה מס' 4
אהלן וסהלן יאפא! הנמל הצטמק והשוק הצניע, אבל נולד בך קסם חדש של השפה הערבית והמנגינות המזרחיות. חמ…מוזר, לא עולה באפי ריח של יין. אבל הניחוח של שמן זית נשאר ונוספה עוד ארומה שאנני מכיר. היא מגיעה מהפרי שדומה לכדור כתום ומריח מר, חמוץ ומתוק ביחד! האנשים שוב השתנו… עכשיו הם לובשים מעין חלוק ארוך בלי כפתורים בגוונים חום ואפור, ויש להם כיסוי ראש שמהודק על הגולגולת באמצעות פתיל צמר שחור. לחלוק הם קוראים ג'לאביה ולכיסוי ראש כאפייה. טוב, קצת רועש, קצת מסריח, מכוער ויפה בו זמנית – אתרגל גם לזה. כל עוד יש דגים בים והסלעים הנעימים בחוף, הכל בסדררר…מרמרמרמר

נשמה מס'5
או! שוב בנו את יפו! בואו נראה מה קורה בנמל. חמ.. גדול, אבל לא ענק כמו שכבר יצא לי לראותו. מרחרח יין, שמן ו…חזייייררר! טוב שחזרת התגעגעתי אליך האמת, רוב האנשים לא השתנו. אני מזהה את המוסלמים ואת היהודים ואת הנוצרים… אבל נוספה עוד קבוצה של אנשים שאנני מכיר. הם מדברים צרפתית (פעם הייתה לי חברה מצרפת, אז אני מבין כמה מילים), הם לא שמים כיסוי ראש והם מתגלחים. המקומיים קוראים להם פרנקים. השוק שוב גדוש במזכרות מארץ הקודש – צלבים קדושים בעיקר… אז הם גם נוצרים? אבל למה הם שונים? טוב, לי זה באמת לא משנה. אני חתול – כל עוד יש לי אוכל, מקום לישון וחברה – אני מבסוט רגע! עוד פעם אתם רצים? מה קרה הפעם?! צלאח אדין כובש אותנו? מי זה? לא נמאס לכם לריב אחד עם השני?! טוב, צריך מהר למצוא מקום בטוח ולהתחבא שם עד שיעבור הזעם… וואו! זה היה לילה קשה! הבנתי שהפרנקים נצורים במצודה ומחכים לריצ'ארד לב הארי… בעל שם כזה בא לי להכיר! הם אומרים שהוא יבוא מהים ויציל אותם ואחר כך יכבוש את ירושלים ויחזיר לידם את הקבר הקדוש. נשמע לי סינית… האמת, קצת התעייפתי מהמלחמות שלכם! יש לכם את האבנים הכי נוחות בארץ, הבריזה הכי נעימה בעולם, הנמל והשוק מלאים בכל טוב – מה עוד אתם צריכים?! אוי! נראה לי שריצ'ארד שלהם באמת הגיע… מריח צרות! אולי אברח מכאן לזמן מה? אאא… TAXI? עגלה? גמל? או! ילד קטן עם שק וחמור – הכי טוב! לאן? ירושלים? שיהיה, העיקר הרחק מכאן! להתראות יפו האהובה, כורכר נעים והבריזות הנהדרות! החתול בשק יחזור אליך בחיים הבאים!

נשמה מס' 6
חזרתי!!! אוי, לא! זה יותר גרוע ממה שהיה כשעזבתי… מה הם עשו לך, יפה שלי… אין עיר, אין שוק! מצאתי שני דייגים מסכנים, הם דיברו על הממלוכים שהרסו את כל ערי החוף. הם אמרו שאולי יפתח שוק עונתי לרגל פסחא. שוב נשמע לי כמו סינית ? חבל…אבל שיהיה. הבנתי רק דבר אחד – זהו זמן לא טוב לחתולים ביפו… אז מתי יוצא החמור הראשון לירושלים?

נשמה מס' 7
סוף-סוף! יאפא היפה שלי! התחלת לחזור לעצמך… המקומיים למדו לקח, הקיפו את יפו בחומות חזקות ובנו בה מצודה עצומה. העיר עדיין קטנה, אבל יש כמה עשרות בתים חדשים, מספר מסגדים, שלושה מנזרים וח'אן יהודי אחד. עכשיו אני רגוע, אלך לטייל בנמל. יופי! אני מזהה את האווירה – דייגים, סחורות, ארומה של שמן זית, חיטה ופירות. שוק מלא במוסלמים, נוצרים, יהודים ועוד קבוצה של מוסלמים, אבל קצת שונים. הם מדברים טוקרית, מתלבשים כמו חיילים ובטוחים בעצמם כאילו הם השולטים כאן. טוב, שיהיה! אחפש לי דג טעים ואלך לישון… התגעגעתי אליך! רגע!!! למה אתם רצים?! מי הפעם כובש אותנו? נפוליאון? מי זה? הגמד הזה עם הכובע המצחיק? צודקים! אין לנו מה לפחד ממנו, אנחנו לא נכנעים! …או שכן… נפרצה החומה הדרומית, החיילים של נפוליאון בזזים את העיר! גברים ונשים צורחים כאחד, בכי של ילדים בכל פינה, מאות גופות נערמות, הזרם האינסופי של דם צבע את כל הרחובות אדום! וככה במשך שלושה ימים ושלוש לילות… שמישהו יעצור אותם כבר! די, אני לא יכול להסתכל על זה… לא מבין למה אנשים חייבים להיות כל כך אכזריים. אני בורח אל הפרדסים, מקווה למצוא שם קצת שקט ולתפוס איזה עכבר קטן… אומרים שחתולים לא בוכים – איזה טיפשים אתם! מצטער, לא יכול לדבר יותר…

נשמה מס' 8
נפוליאון? ריצ'ארד? תחותמס ה3? אתם פה? יופי! נדמה שאינם עוד ביפו חמ… העיר בנויה היטב אבל שטחה לא גדל משמעותית. אותן סמטאות צרות ומתפתלות, מלאות בשלוליות של המיץ של הזבל. אני מנסה לא לחשוב על מה אני מריח כאן, אבל לפעמים יש הפתעות ואני מוצא משהו אכיל. יאללה! נרד לנמל… וואו! הנמל גדוש באנשים! הם מאות, אלפים, עשרות אלפים. ספינות ענקיות עשויות ברזל עוגנות קרוב לאופק – איך הן לא טבעות בים? המון סירות בגדלים שונים מפליגות אל הים הפתוח ומביאות את הסחורות והנוסעים אל החוף. אני מרחרח את הכדורים הכתומים, עכשיו הם מסודרים בארגזים וכתוב עלהם “JAFFA ORANGES”. בשוק עולה באפי ארומה חדשה שמגיעה מהמשקה בצבע חום קהה וזהו הדבר הכי מר שליקקתי מהרחוב אי פעם – הם קוראים לו קפה. יש עוד משקה, דומה בגוון אך בטעם שונה לגמרי – תמרהינדי. את האנשים אפשר לחלק לכמה סוגים. יש את הפלאחים דוברי ערבית, יש את המוסלמים דוברי טורקית, רובם חובשים כובע חרוטי בצבע אדום עם גדיל שחור – פעם העזתי לשחק אתו, כמעט קיבלתי מכות. יש את הנוצרים המקומיים חלקם דוברי ערבית, חלקם צרפתית. ויש את העוברי דרך שהרגע נחתו על חופי יפו מכל מיני ארצות שמעבר לים. הגיעו גם יהודים חדשים, המון יהודים. הם שונים מאלה של ה"יישוב הישן”, לובשים חליפות שחורות, כובעים גדולים ומדברים גרמנית מוזרה, רוסית או אוקראינית… עכשיו אני מבין למה הרסו את החומות, אחרת העיר הייתה פשוט מתפוצצת! שמעתי על שכונות חדשות מסביב – עג'מי, מנשיה, שלמה. גם יהודים בונים להם שכונה חדשה – נווה צדק. אולי אקח לשם את ה"דייט" שלי היום בערב, נטייל ביפו החדשה! טוב, אני מרגיש רגוע… לא מריח בינתיים כובש חדש שעומד בשער, אבל כמו שאני מכיר את יפו…הוא יבוא, בטוח יבוא! שיהיה! יש לי את האבן הנעימה, הבריזה המלטפת, הגלים המלחששים… אח! מה עוד צריך בשביל האושרררר…מרמרמרמר…

אוי! זה היה חלום ארוך…ישנתי חזק! כבר בוקר! איפה החמודה שלי שמביאה לי את האוכל כל פעם שהיא באה? הנה היא, אף פעם לא מאחרת היא העובדת החדשה במרכז המבקרים, התחלתי לחבב אותה…קצת, לפעמים כשיש לי מצב רוח טוב, אני נותן לה אפילו ללטף אותי. טוב! אז היום אני חי פה, בכיכר קדומים ביפו. לא יודע מה היה אתמול ולא אדע מה יהיה מחר… עכשיו הכל בסדר – יש לי אוכל, מקום לישון וחברה. היום אני חתול יפואי מאושרררר… מרמרמרמרמר…

בא לכם? אז בואו אחרי…

הרחובות מלאים באנשים שמנסים למצוא צל או קרירות, ובתי הקפה מלאים באנשים ששותים משקאות קרים. הים מהווה מקום מפלט, שם ניתן למצוא קצת הקלה מהחום כשנכנסים למים.

בכל זאת, יש גם קסם בקיץ התל אביבי. החופים מלאים, השווקים תוססים והלילות הארוכים מאפשרים בילויים תחת כיפת השמיים.

קבלו את רשימת המקומות בהם אפשר ליהנות גם בחום של יולי אוגוסט!

רגע לפני, 3 טיפים בסיסיים שכולם יודעים… 

1. תתחילו את הטיול מוקדם בבוקר, כשהטמפרטורות עדיין נמוכות יחסית והלחות פחות כבדה. לחלופין, אפשר לטייל בשעות הערב המאוחרות אחרי שהשמש שוקעת והאוויר מתקרר קצת.
2. שימו לב שאתם רוב הזמן מבלים בצל. בעיר דווקא זה יותר קל… לעצירה תחפשו את הפינה המוצלת, להליכה תבחרו בצד המוצל של המדרכה. 
3. תתלבשו בהתאם: כובע רחב שוליים, נעליים נוחות, כתפיים מכוסות – כל אלה יעזרו לכם לא להפגע מחשיפה ישירה לשמש. 

באמת, לא חידשתי לאף אחד שום דבר… צריך רק לזכור לשים לב לדברים הקטנים האלה

יופי, עכשיו כשאנחנו מוכנים – בואו איתי לגלות את המקומות הנעימים בתל אביב גם בחודשי הקיץ הלוהטים!

יפו העתיקה.

אין על יפו בלילות – ברור! בקיץ הכי כדאי לטייל ביפו אחרי השקיעה. 

אבל גם בימים אין על יפו, רק צריך לדעת לאן ללכת. אני הייתי מתחילה מרחוב יהודה מרגוזה 33, בית קפה "Yafa". תכנסו פנימה, תרגישו בבית.. אכן המקום משדר תחושה של בית, בית ישן כזה מלא בספרים ופרטים מגניבים. זה שילוב ממש מוצלח בעיניי – חנות ספרים ובית קפה. אז אני קונה כאן קפה קר לדרך וממשיכה לרחוב לואי פסטר. ממליצה להציץ על המוזיאון של אורי גלר, קל לזהות אותו – יש כפית ענקית מול הכניסה.  משם אני אוהבת לעלות ישר לתוך הסמטאות המוצלות והקרירות של יפו העתיקה. קחו את הזמן, תסתובבו בין הגלריות, שימו לב ל"קופסאות" התלויות על הקיר – גם שם תגלו יצירות אמנות מרגשות! תמשיכו ללכת דרך הסמטאות לכיוון הנמל. כשתגיעו אל הרציף, תמצאו פינה מוצלת, תשבו, תהנו מהנוף. אני בדרך כלל עושה סיבוב בין המחסנים המחודשים של נמל יפו, תמיד יש שם משהו חדש – תערוכה מגניבה, אירוע, מופע… בטח הקפה כבר נגמר, אני הייתי ממשיכה עם כוס בירה לדרך, אבל גם מיץ תפוזים סחוט יעשה את העבודה! הכיוון שלנו – צפון, כיוון תל אביב, הים מצד שמאל

הליכה נינוחה על הטיילת מביאה אותנו לכיכר השעון. אם הספיק לכם, אפשר לסיים כאן.. אם נשאר עוד כוח, תמשיכו לשוק הפשפשים. אל תוותרו על הקינוח: כנאפה עם גלידת פיסטוק / מלבי / אסאי / פחזניה / מאפה בולגרי מתוק – יש הכל מהכל, רק תבחרו את הקינוח האהוב! זהו, סיימנו… בחזור, רק תבדקו אם הרכבת הקלה יכולה לעזור!

מתחם שרונה.

תכירו עוד פנינה נעימה, מוצלת ומקורה שממש מתאימה לטיול יום קצר בתל אביב. 

מתחם שרונה בתל אביב הוא אחד האזורים ההיסטוריים והמרהיבים בעיר. המתחם ממוקם במרכז תל אביב, בין הרחובות קפלן, מנחם בגין, הארבעה ודוד אלעזר. כמובן, אפשר להסתפק בטיול בפארק שרונה הירוק והנעים, עם מדשאות, שבילי הליכה ופינות ישיבה, שמתאים למשפחות, זוגות ומטיילים בודדים. על כל המבנים ההיסטורים תמצאו שלט עם הסבר קצר עליו ולמה הוא שימש. אבל אני ממליצה להיכנס למרכז המבקרים של שרונה ולבדוק את האפשרות של ביקור משולב במוזיאון, בית הבד והמנהרה. 

אחרי שגילתם את כל הסודור של המושבה, בואו לגלות את הסצנה הקולינרית המרשימה של שרונה מרקט. בין אם תבחרו לאכול את הפיתה המושחתת של אייל שני או את העוף המתובל של אהרוני, ואולי סנדוויץ' המעולה של באשר או שפשוט תנגבו את החומוס המושלם של הקוסם, אל תוותרו על כוס בירה או יין בשדרה. ותנצלו את העיצוב המגניב לתמונות שוות! 

שדרות בן גוריון.

אני אוהבת להתחיל מכיכר חסידי אומות העולם. זה הפארק שנמצא ממש מאחורי קניון גן העיר, במפגש הרחובות שאול המלך, בן גוריון והדסה. גם ביום חם תמצאו כאן ספסל מוצל בפינה שקטה. תשבו רגע ותזכרו או תדמיינו (תלוי מה הגיל) את גן החיות הראשון של תל אביב שהיה ממש במקום הזה! 

משם תמשיכו הליכה נינוחה על שדרות בן גוריון, תקנו קפה קר או מיץ סחוט לדרך, כמובן…

שדרות בן גוריון עשירה מאוד בעצים גדולים שמספקים צל כמעט לאורך כל השדרה. שימו לב לסוגי העצים – זית, אלה, אלון… העצים הבולטים בנוף הארצישראלי. בנוסף יש עצי פיקוס וותיקים, דקלים גבוהים, עצי נוי בעלי פריחה מרשימה. כל אלה הופכים את שדרות בן גוריון למקום נעים במיוחד להליכה, גם במהלך ימי הקיץ החמים. 

כשתגיעו לצומת רחובות בן גוריון ובן יהודה שימו לב לבניין לבן נאה מצד ימין. זהו מלון ירדן ההיסטורי, נכון להיום בקומת הקרקע שוכן סניף של "טיב טעם". הבניין עצמו מהווה דוגמה מובהקת לאדריכלות בסגנון הבינלאומי או בשמו המוכר יותר סגנון הבאוהאוס. תמשיכו ללכת על השדרה ותגיעו לעוד בית מיוחד – ביתם של פולה ובן גוריון! כדאי לבדוק את האפשרות לבקר במוזיאון! 

משם תמשיכו על השדרה לכיוון היום… אוי! איפה הים? אתם ממש קרובים אליו, אבל הוא לא נראה לעין… למה? זה הסיפור של המפלצת בטון החוסמת את הירידה לחוף, אני מדברת על כיכר אתרים, כמובן. דרך אגב, המפלצת לא תשאר איתנו עוד הרבה זמן, אז אני ממליצה להסתובב כאן מעט, לחוות את המקום, לצלם תמונות לנכדים תבדקו גם את האפשרות להצטרף לסיור מרתק דרך המרחב החברתי, שייקח אתכם אל תוך המבנים הנטושים ומספר את סיפורו של מועדון לילה שפעל כאן שנים רבות. 

לסיכום.

חם בחוץ, אני יודעת.. אבל חשוב לצאת ולטייל. טיולים בעיר בקיץ יכולים להיות דווקא חוויה מרעננת ומעשירה. למרות החום והלחות, אפשר ליהנות מהאוויר הפתוח ומהטבע העירוני. זה עוזר בהפחתת מתחים ויכול לשפר מצב הרוח, גם הזדמנות מצוינת לפעילות גופנית קלה בנוסף, בקיץ תל אביב מתמלאת בפעילויות חוץ, אירועים קהילתיים ופסטיבלים, הזדמנות מעולה להתחבר עם הקהילה וליהנות מהתרבות המקומית. הצל שמספקים העצים, כמו בשדרות בן גוריון, והרוח המגיעה מהים יכולים להפוך את הטיול לנעים יותר, גם בימים החמים ביותר.

בקיצור, צאו לטייל! 

כי מהניסיון שלי, כשאני משתמשת במילה "אמנות" זה אמור לפתח ציפייה אצל המטיילים לראות משהו "יפה", "מוכשר", "איכותי".. מילה "אמנות" מכניסה אותנו בתת מודע למוזיאון. אני לא אומרת שאין אמנות ברחוב, שאין ציורי קיר יפים ומוכשרים.. אני רק אומרת שיותר קל לנו להתחבר לגרפיטי, ציורים, משפטים, "טאגים" שאנחנו רואים ברחוב, אם לא נקטלג את זה תחת המושג "אמנות".
אז אם זה לא "אמנות", מה זה? מה אנחנו רואים ברחובות? לדעתי ההגדרה הכי נכונה וידידותית למשתמש, היא "תקשורת" או "שפה".
דמיינו לרגע שיש לנו יכולת לשמוע את המחשבות של כל האנשים שעוברים ברחוב.. איך זה יהיה? בלאגן! אלפים ומאות אלפים של מילים ומשפטים בשפות זרות, בנושאים שונים, דעות מנוגדות, בדיחות כחולות, מחשבות טיפשיות ומחשבות קשות.. איך נרגיש? כנראה שלא בנוח.. וסביר מאוד להניח שעם הזמן נפתח יכולת להתעלם מכל הקולות האלו.
זה מה שקורה ברחובות של תל אביב, רק במקום לשמוע יש לנו יכולת לראות את המחשבות של עוברי אורח.. וזה לגמרי בלאגן. המון ציורים, קשקושים, אותיות זרות, דמויות מוזרות, צבעים עזים. מרוב העצים ולא רואים את היער, ולכן רובנו בחרנו להתעלם מהתופעה הזאת..
חבל..
כי בדיוק כמו שמחשבה טובה של חבר יכולה לעזור, מילה חמה של בן זוג מעודדת, דעה זהה יוצרת חיבור ותחושת אחדות. כך גם המסר שתפס אותי ברחוב יכול לעזור, דמות חמודה שצצה מהקיר יכולה לגרום לי לחייך, שיר מרגש יכול לגעת בי, משפט שהתחברתי אליו נותן לי תחושה של שייכות.
מה אני ממליצה לעשות? לפתוח את העיניים, לעצור לכמה דקות ליד הקיר, לא לחפש בהכרח משהו "יפה" אלא פשוט לקרוא מה שמישהו כתב, להסתכל על מה שמישהי ציירה.. לאט לאט השפה תתחיל להיות יותר ויותר ברורה. תתחילו לזהות יצירות מרשימות, מוטיבים חוזרים ואמנים מפורסמים. ואז תגלו שהקירות שלנו לא רק מדברים, אלא גם בוכים כשעצוב, צוחקים כשמצחיק וכועסים שמכעיס!

קבלו רשימה של שישה אזורים בתל אביב שבהם כדאי להסתובב, לשוטט ולסייר על מנת לחוות את השפה המיוחדת שבה הקירות מתקשרים איתנו.

פלורנטין – בירת הגרפיטי של ישראל.

שכונת פלורנטין נחשבת בעיני רבים לבירת הגרפיטי של ישראל. רחובותיה מלאים בציורי קיר צבעוניים, שירה חזותית ו"טאגים" מגניבים. מומלץ לשוטט ברחובות השכונה, לשתות קפה טוב, לנשנש בורקס ולהתעמק בעולם הפרוע של אמנות הרחוב. השכונה מתאפיינת באווירה אורבנית ייחודית המשלבת בין עבר להווה, בין מסורת לחידוש. בפלורנטין תמצאו מגוון רחב של סגנונות אמנות רחוב, טכניקות מגניבות, ויצירות בנושאים הכי בוערים כיום. כל קיר בשכונה הוא כמו בד קנבס גדול שמספר סיפור אחר, וניתן למצוא עבודות של אמנים מקומיים ובינלאומיים כאחד. האזור משמש כמקור השראה לאמנים רבים, ובכל ביקור ניתן לגלות יצירות חדשות שממשיכות להתפתח ולהשתנות.

קרית המלאכה – גלריה פתוחה.

קרית המלאכה ממוקמת באזור התפר בין תל אביב ליפו. בשנות השישים נבנו כאן מבנים תעשייתיים שיועדו לבתי מלאכה ותעשייה זעירה. עם השנים, הבניינים הוזנחו ורוב בעלי המלאכה עזבו. החל משנת 2000, עיריית תל אביב מעודדת פעילות של אמנים באזור, ובעקבות כך, הקירות הפכו לגלריה פתוחה לאמנות רחוב. כאן ניתן למצוא שפע של קירות מכוסים בצבע, ואין בקרית המלאכה אפילו קיר אחד שנשאר ריק.
האמנות בקרית המלאכה משקפת את המעבר מאזור תעשייתי מוזנח למרכז אמנות תוסס. כל קיר מספר סיפור של שינוי והתחדשות, ואמנים רבים משתמשים באזור זה כדי להעביר מסרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. תמצאו כאן יצירות של אמנים מפורסמים, לצד יצירות של אמנים מתחילים. רוב ציורי קיר ענק שהפכו לאייקונים ועלו לכותרות מחכים לנו בקרית המלאכה!

נחלת בנימין – המוזיאון לאמות רחוב.

המדרחוב הראשון של תל אביב, נחלת בנימין, ידוע בזכות יריד האמנים הפעיל בכל ימי שלישי ושישי כבר למעלה מ-30 שנים. אמנות הרחוב משתלבת כאן באופן מושלם. פרויקט המוזיאון לאמנות רחוב בנחלת בנימין הוא פרי יצירה ושיתוף פעולה של מנהלת המדרחוב ואמני רחוב. תמצאו כאן לא רק ציורי קיר, אלא גם ציורי ספסלים, פחים, מדרכות ופנסים. לפי המסורת פעם בחודש, עשרות אמנים היו מגיעים למדרחוב, שופכים את הצבע ואת הלב על כל משטח אפשרי. נחלת בנימין היא מקום שבו האמנות והקהילה נפגשים. כאן רואים את עבודות שמושפעות מההיסטוריה של תל אביב, מהתרבות הישראלית ומהחיים העירוניים המודרניים.

פארק המסילה.

מאז שנפתח לציבור (או יותר נכון נפרץ על ידי הציבור בתחילת הקורונה), פארק המסילה הפך למעין צינור המתווך בין העבר לעתיד, בין העיר לים. הפארק מאפשר חיבור בין שכונות, תרבויות, גילאים וכלי תחבורה מועדפים. במהלך ההליכה בפארק תמצאו גרפיטי פרוע ואמירות חברתיות קשות, לצד משפטים מצחיקים ודמויות מגניבות. הפארק משמש גם כצינור להעברת מסרים חברתיים ותרבותיים דרך אמנות רחוב ישראלית.
הפארק מציע חוויית הליכה נעימה ונינוחה, שבמהלכה תתרשמו מעשרות של יצירות אמנות. חלק מהעבודות עוסקות בנושאים בוערים כמו מלחמה ושלום, צדק וזכויות אדם, בעוד אחרות מציעות פרשנות אישית ורגשית על החיים בעיר. הפארק מהווה מקום מפגש לקהילות שונות, ומשמש כמרחב פתוח ומזמין לכולם.

יפו – אזור שוק הפשפשים.

שוק הפשפשים ביפו הוא מקום נוסף בו ניתן למצוא אמנות רחוב מרשימה. השיטוט בין הסמטאות הצבעוניות מגלה עשרות אמנים ישראלים ובינלאומיים שהשאירו את חותמם. השילוב בין המזרח למערב, בין יפו לתל אביב, בין גלריות קטנות, חנויות מעצבים, רוכלים ואספנים יוצר אווירה ייחודית. אמנות הרחוב בשוק הפשפשים מאופיינת באסתטיות ובסדר, אך עדיין מצליחה להעביר מסרים חשובים. יפו היא עיר בעלת היסטוריה עשירה ומגוונת, והאמנות בשוק הפשפשים משקפת את הרב-תרבותיות של האזור. ניתן למצוא כאן יצירות שמספרות את סיפור המקום ואת סיפוריהם של האנשים שחיים בו. השוק מלא באווירה יצירתית, וכל פינה בו מציעה חוויה אמנותית מרתקת. כאן משתלבות ומתנגשות התרבות הערבית, והיהודית, המערבית והמזרחית.

התחנה המרכזית החדשה.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב מהווה מקום לא צפוי לפגישה עם אמנות רחוב, אך דווקא כאן נמצאת הגלריה הגדולה ביותר לאמנות רחוב בישראל. פרויקט "הקומה השביעית" בתחנה המרכזית החדשה הוא פרויקט ייחודי ומרתק המביא אמנות ותרבות לאחת מהסביבות העירוניות המאתגרות ביותר. הפרויקט נולד מתוך יוזמה לשפר את התחנה המרכזית ולהפוך אותה למרכז תרבותי חי ופועם. למרות המאמץ, הפרויקט לא מתחדש וננטש, אבל לנו זה נותן אפשרות להכיר ולחקור את היצירות של אמנים ואמניות שכבר מזמן לא פעילים ברחובות העיר.
התחנה המרכזית היא מקום מפגש לאנשים מכל רחבי הארץ, והאמנות שבה משקפת את המגוון האנושי הרב שנמצא בה. יצירות האמנות כאן עוסקות בנושאים כמו הגירה, זהות ושייכות, ומציעות מבט מרתק על החיים בישראל.

לסיכום,

אמנות רחוב, גרפיטי, תקשורת חזותית וכל מה שביניהם כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני וזה פוגש אותנו בכל מקום, בכל פינה, בכל עיר בישראל. תל אביב מציעה לנו את המרחב הנוח והנגיש עם אמנות רחוב מרתקת. מהרחובות הצבעוניים של פלורנטין וקרית המלאכה, דרך המדרחוב של נחלת בנימין ועד לפארק המסילה ושוק הפשפשים ביפו. בכל מקום תעברו חוויה ייחודית ושונה, תכירו את תרבות האמנות המקומית באופן ישיר ומרגש. אז קחו את הזמן, שוטטו ברחובות, ותנו לאמנות להפתיע ולהעיר את דמיון.

במהלך הסיור נטייל במושבה הטמפלרית. מסביב למבנים הותיקים נמצא פארק ירוק ונעים, עם מדשאות, שבילי הליכה ופינות ישיבה. נתחיל בסיפור ההיסטורי, נצלול עמוק אל תוך המאה הקודמת, נבקר בבתים משוחזרים ונגלה מי בנה אותם ולמה הם שימשו בכל תקופה. ואז נכנס אל תוך שוק האוכל המקורה הגדול בישראל, נדבר על העליות והירידות של המתחם, מי השפים הגדולים ומה הם מציעים לנו. כל זה בתיבול עדין של טעימות של מאכלים איכותיים ומשובחים מכל העולם!

משך הסיור:
כשלוש שעות

תאריכים הקרובים:

13/02/25 – יום חמישי, בשעה 16:30

עלות ההשתתפות:

280₪

עלות הסיור כוללת:

כניסה + הדרכה מקצועית במרכז מבקרים שרונה
טעימות בשרונה מרקט

אז מי אני? 

שמי אור-אל, אני מורת דרך, אמא לשניים ותושבת נווה שאנן. 

מה אני מציעה?

סיור מרתק שבו נגלה את הפסיפס האנושי של דרום תל אביב – מי היו המייסדים של נווה שאנן, מי התושבים "הגדולים", מי הגיע לכאן מאפריקה ולמה, מי הגיע לכאן מהמזרח הרחוק ולמה, ומי מוכן לגור כאן היום? על כל השאלות האלה תקבלו תשובות! בנוסף אשמח לשתף מהניסיון האישי ולענות על כל שאלה שתעלה באוויר. הסיור שלי מורכב מסיפורים היסטוריים ואגדות אורבניות, עובדות מפתיעות ועדויות מרתקות. כל זה בתיבול עדין ומיוחד מהעולם הקולינריה, תקבלו המלצות למסעדות אסייתיות, מסעדות פועלים אפריקאיות, וטעימות קטנות בדרך! מוזמנים ומוזמנות לחוות את נווה שאנן בדרך המקורית והנעימה! 

פרטים טכניים:

משך הסיור כשלוש שעות. 

תאריכים קרובים:

21/02/25 – יום שישי, בשעה 11:00

עלות ההשתתפות:

160₪

עלות כוללת הדרכה + טעימה של 3 מאכלים מיוחדים!