לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני רואה כזאת מרפסת בא לי לדעת מי גר שם… ואז אפשר לחקור את הפרטים הקטנים, להפעיל את הדמיון ולהגיע לסיפור – הרי לא באמת מעניין מה השם של הדייר או מה מספר טלפון שלו… מעניין לספר עליו את הסיפור! אז בואו נתחיל…
רוב הסיכויים שגרה כאן אישה – ניקיון, סדר, התריס והחלון לא מלאים באבק. רמז – אנחנו בתל אביב יפו, בחודש יולי – חייב להיות אבק!!! אוקי, אז הסכמנו על אישה… אבל אם נשים לב על הגגון ועל איך תלויות האדניות – יש כאן יד של גבר. חס וחלילה לא מזלזלת ביכולות ביצוע של אישה ולא מתכוונת להישמע שוביניסטית.. אבל תעשו לי טובה, יש דברים שגברים עושים יותר טוב מאיתנו 🙂 נמשיך! לדעתי, זהו בית בלי ילדים… קודם כל, נזכר באבק – לאיזו אישה מודרנית עם ילדים יש זמן לנקות את החלונות??? ודבר שני, עד כמה שידוע לי ילדים משאירים סימנים ובלגן – חייב להיות איזה צעצוע זרוק, או אופניים ישנים או מלא בגדים קטנטנים המתייבשים בשמש… כן, ילדים זאת שמחה! אז מה אתם אומרים? גם לכם יש תחושה שהבית הזה נראה שלו מידי? טוב, סביר להניח שזהו זוג – גבר ואישה. ולא כי בא לי לפגוע בקהילה כזאת או אחרת… פשוט מהתחלה סיכמנו שגרים כאן גבר ואישה – אז הפכתי אותם לזוג 🙂
ועכשיו מגיעה השאלה הקשה… בני כמה הם? וכאן הגיע זמן לעשות מחקר רציני… ידעתם שאפשר ללמוד על אופי של אדם לפי העציצים שהוא מגדל??? אז ככה:
שימו לב למטפס בצד ימין – יערה. לגדל מטפס זה אתגר! אתה צריך מצד אחד לכוון ולתחום אותו שלא ישתלט על המרחב האישי שלך ומצד שני לתת לו מספיק מקום להתפתח. לאדם שמגדל מטפס צריך להיות חזון – הוא צריך לדעת לדמיין את התוצאה הסופית הרצויה. אהבתם? יש עוד 🙂 מצד ימין למטה – פטוניה עם פרחים אדומים. דורשת השקיה מרובה וסדירה! ולפי איך שהיא נראית ופורחת היא אכן מקבלת את הטיפול הדרוש. כלומר, הדיירים שלנו מסודרים, אחראים וכנראה שלא עוזבים את הבית ליותר משבוע… ואם כבר אמרנו פרחים אדומים, אז אנשים שאוהבים צבע אדום לרוב עוסקים בפוליטיקה או במשחק, תמיד יהיו במרכז החבורה, מתאפיינים בחום ובנדיבות. ולקינוח, עציץ ירוק ללא פרחים בצד שמאל – מרווה. לגדל צמחי תבלין די פשוט, במיוחד אם כבר הצלחת עם היערה ופטוניה…מרווה היא "מלכת" הרפואה העממית, מתאימה לתה ולתיבול. אולי הזוג שלנו מתחיל לחשוב על הבריאות?
אז מה למדנו? חיים להם בדירה זוג, יש להם זמן, כוח וסבלנות לטיפוח היום יומי של הבית ושל המרפסת. אין ילדים בבית. אוהבים את החברה, אנשים חמים ונדיבים… לי זה נשמע כמו תיאור של סבא וסבתא 🙂 מסכימים? נמשיך..
אולי נצליח גם להבין מי הם, מאיפה הם באו, באיזו שפה הם מדברים?… ועכשיו סוף-סוף אציג לפניכם כמה עובדות.
אנחנו נמצאים ברחוב רזיאל ביפו ועומדים מול בית סורסוק. הבניין נבנה על ידי משפחה עשירה מביירות ושימש כבית מסחר ומשרדים. הוא נחנך בשנת 1925.
אולי הדיירים שלנו קרובי משפחת סורסוק? לא סביר.
אנחנו יודעים שהמשרדים שימשו בעיקר את היהודים. כאן הייתה חנות של הצורף עקיבא אריה וייס, לימים מייסד תל אביב. מאיר דיזנגוף ניהל כאן את חברת "גאולה".
אז הזוג שלנו מגדולי הציונות? גם לא.
מהסיבה שבמאורעות 1936 היהודים נטשו את הבניין. אחרי 1948 הבניין נמסר לכוחות הביטחון.
ואו!! אז אולי אלה הם זוג מרגלים שיצאו לפנסיה?! לאאא…
כבר בשנות ה70 כוחות הביטחון עברו מכאן, והמבנה נעזב ואף כמעט נהרס ע"י העיריה.
זוג "חסרי בית" שבנו כאן "זולה"??? לא.. לא נראה לי…
אחרי השיפוץ בסוף שנות ה90 , משמש הבניין כמעון עולים ודיור מוגן…
הנה זה! עכשיו הכל ברור 🙂
אתם מוזמנים להגיד "שלום" לזוג הקשישים שקיבלנו! הם, כנראה לא מדברים עברית, אם יש להם ילדים אז הם כבר לא גרים אתם ואל תצפו למצוא חסכונות גדולים בחשבון הבנק שלהם…
עצוב קצת? אולי… אבל יש לי דווקא תחושה שבבית הזה יש הרבה אהבה שמחה וזיכרונות צבעוניים. ואם נמשיך מכאן לטיילת החדשה של יפו, בטוח נמצא אותם הולכים יד ביד, מדברים בשקט ונהנים מהשקיעה 🙂
בא לכם? אז בואו אחרי…
